עדכון אומדן יוני 2026 של לשכת שמאי המקרקעין מצביע על התייקרות ב־54 מתוך 64 סעיפי ההשוואה. בממוצע משוקלל עלו עלויות הבנייה בכ־3.2% בתוך שנה, ובמרכז תל אביב נרשמה קפיצה חריגה של כ־15.4% בבנייה נמוכה. מאחורי המספרים מסתתר גם אתגר בטיחותי: מחסור בכוח אדם, לחץ על לוחות זמנים ועלייה בעלויות הביצוע עלולים להגביר את הסיכון לקיצורי דרך באתרי בנייה.
יו״ר לשכת שמאי המקרקעין, נחמה בוגין. צילום: ניר שהרבני
לשכת שמאי המקרקעין בישראל פרסמה את עדכון יוני 2026 לאומדן עלויות הבנייה — אומדן שנועד לשקף את עלויות הביצוע בפועל ברחבי הארץ. לכאורה מדובר בנתון כלכלי-שמאִי, אך בפועל יש לו השלכות רחבות גם על תחום הבטיחות בענף הבנייה.
כאשר עלויות העבודה, החומרים, המימון והביצוע עולות במקביל, הקבלנים והיזמים נדרשים להתמודד עם לחץ גובר על רווחיות הפרויקטים. במציאות כזו, ניהול נכון של סיכונים הופך לקריטי במיוחד: שמירה על תקני בטיחות, הקפדה על הדרכות, פיקוח מקצועי, תחזוקת ציוד, תכנון זמני נכון ובקרה על עבודות מסוכנות — אינם יכולים להפוך לסעיפים שנדחקים הצידה בגלל התייקרות הפרויקט.
פרסום:
האומדן המעודכן כולל 16 אזורים גיאוגרפיים וארבע קטגוריות בנייה: בניין נמוך, בניין גבוה, בניין רב-קומות ובנייה תת-קרקעית. בהשוואה ליוני 2025, נרשמה התייקרות רוחבית אך לא אחידה: מתוך 64 סעיפי השוואה, ב־54 נרשמה עלייה, שבעה נותרו ללא שינוי ורק בשלושה נרשמה ירידה.
בממוצע משוקלל של כלל האזורים והקטגוריות, עלויות הבנייה עלו בשנה האחרונה בכ־3.2%. העלייה הממוצעת הגבוהה ביותר נרשמה בבניין נמוך — כ־4.2%. עלות בניית בניין גבוה עלתה בכ־3.3%, בניין רב-קומות בכ־2.9%, ועלות הבנייה התת-קרקעית עלתה בכ־2%.
מרכז תל אביב מוביל את ההתייקרות
העלייה החריגה ביותר באומדן נרשמה בבנייה נמוכה במרכז תל אביב, שם עלתה העלות מ־10,400 שקל למ״ר ביוני 2025 ל־12,000 שקל למ״ר ביוני 2026 — זינוק של כ־15.4% בתוך שנה.
גם עלות הבנייה של בניין רב-קומות במרכז תל אביב עלתה באופן משמעותי, מ־12,000 ל־12,700 שקל למ״ר — התייקרות של כ־5.8%. זוהי עלות הבנייה הגבוהה ביותר המופיעה באומדן המעודכן. בבניין גבוה נרשמה עלייה של כ־3.7%, מ־10,700 ל־11,100 שקל למ״ר.
בממוצע משוקלל של ארבע קטגוריות הבנייה, מרכז תל אביב התייקר בכ־6.9% — העלייה האזורית הגבוהה ביותר באומדן.
גם בדרום ובמזרח תל אביב נרשמו עליות בולטות. עלות בניית בניין נמוך עלתה מ־7,500 ל־8,000 שקל למ״ר, עלייה של כ־6.7%, ואילו עלות בניית בניין גבוה עלתה מ־7,300 ל־7,700 שקל למ״ר, עלייה של כ־5.5%.
בעבר הירקון עלתה עלות בניית בניין גבוה מ־8,700 ל־9,100 שקל למ״ר, בעוד שבבניין רב-קומות נרשמה עלייה מתונה יותר, מ־10,500 ל־10,600 שקל למ״ר.
לא רק כסף: התייקרות שמייצרת לחץ תפעולי
המשמעות של עלייה בעלויות אינה מסתכמת במחיר למ״ר. כאשר פרויקט מתייקר בעשרות מיליוני שקלים, נוצר לחץ על כל שרשרת הביצוע: יזמים, קבלנים ראשיים, קבלני משנה, ספקים, מנהלי עבודה ומפקחים.
בענף שבו ממילא קיימים אתגרים של מחסור בכוח אדם מיומן, תחלופה גבוהה, העסקת עובדים זרים והתארכות לוחות זמנים, התייקרות נוספת עלולה להחריף את הסיכון לניהול לא מספק של הבטיחות.
הסיכון המרכזי אינו בהכרח החלטה מודעת לוותר על בטיחות, אלא שחיקה הדרגתית: פחות זמן להדרכות, פחות פיקוח צמוד, דחייה של תיקוני ליקויים, שימוש בצוותים לא מנוסים, עומס על מנהלי העבודה, או ניסיון “להדביק” פיגור בלוחות הזמנים באמצעות עבודה מהירה יותר ותיאום לקוי בין בעלי המקצוע באתר.
במילים אחרות, עליית מחירים בענף הבנייה היא גם נורת אזהרה בטיחותית.
מחסור בכוח אדם מקצועי מגדיל את הסיכון
התקופה שבין אמצע 2025 לאמצע 2026 התאפיינה בהמשך השפעות מלחמת “חרבות ברזל” על ענף הבנייה בישראל. הענף המשיך להתמודד עם מחסור משמעותי בכוח אדם מקצועי, מעבר נרחב להעסקת עובדים זרים בעלויות גבוהות יותר, התארכות לוחות זמנים בפרויקטים ועלייה בעלויות המימון והביצוע.
במקביל, נרשמה עלייה במדד תשומות הבנייה, בעיקר בשל התייקרות רכיב העבודה, לצד התייקרויות בחלק מחומרי הבנייה והמוצרים המיובאים.
מבחינת בטיחות, מחסור בכוח אדם מקצועי הוא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר. אתר בנייה בטוח נשען על ניסיון, הכשרה, הבנת סיכונים, משמעת עבודה ותיאום בין בעלי המקצוע. כאשר עובדים מנוסים חסרים, כאשר צוותים מתחלפים בתדירות גבוהה, או כאשר עובדים חדשים נכנסים לאתר ללא היכרות מספקת עם הנהלים — הסיכון לתאונות עולה.
הדבר נכון במיוחד בעבודות בגובה, עבודות הנפה, עבודות עפר, עבודות תת-קרקעיות, שימוש בציוד מכני הנדסי, עבודה בסמוך לתשתיות פעילות ועבודה באתר צפוף בלב אזור עירוני.
הרצליה, רמת השרון והפריפריה: ההתייקרות אינה נעצרת במרכז
בהרצליה וברמת השרון נרשמה עלייה בכל ארבע קטגוריות הבנייה. העלייה החדה ביותר באזור נרשמה בבניינים רבי-קומות, מ־7,400 ל־7,900 שקל למ״ר — כ־6.8%.
עלות בניית בניין נמוך באזור עלתה מ־6,700 ל־7,000 שקל למ״ר, ובניין גבוה התייקר מ־6,900 ל־7,200 שקל למ״ר. בממוצע משוקלל של ארבע הקטגוריות, עלויות הבנייה באזור עלו בכ־4.8%.
גם מחוץ לאזורי הביקוש נרשמו עליות. בחיפה עלתה עלות בניית בניין רב-קומות מ־5,700 ל־6,000 שקל למ״ר, התייקרות של כ־5.3%. באילת עלתה העלות לבניין גבוה מ־6,500 ל־6,800 שקל למ״ר, ולבניין רב-קומות מ־6,800 ל־7,100 שקל למ״ר.
בבאר שבע והסביבה עלתה עלות בניית בניין רב-קומות מ־5,700 ל־5,900 שקל למ״ר, והעלות התת-קרקעית עלתה מ־3,200 ל־3,400 שקל למ״ר. גם בגולן ובגליל העליון, בשפלת החוף, בשרון, בשומרון, במדבר יהודה, בערבה ובנגב נרשמו עליות ברוב קטגוריות הבנייה.
הפערים הגיאוגרפיים נותרו משמעותיים: עלות הקמת בניין רב-קומות במרכז תל אביב עומדת על 12,700 שקל למ״ר — יותר מפי שניים מהעלות באזורים שבהם מחירי הביצוע נמוכים יותר.
יציבות יחסית בירושלים וברמת גן-גבעתיים
לצד העליות, האומדן מצביע גם על אזורים שבהם נרשמה יציבות יחסית.
בירושלים נותרה עלות הבניין הנמוך ללא שינוי, ברמה של 7,000 שקל למ״ר. עלות בניין גבוה עלתה מ־6,700 ל־6,900 שקל למ״ר, ועלות בניין רב-קומות עלתה מ־7,600 ל־7,700 שקל למ״ר. מנגד, העלות התת-קרקעית ירדה מ־4,100 ל־4,000 שקל למ״ר. בממוצע משוקלל, העלייה בירושלים הסתכמה בכ־0.8%.
ברמת גן ובגבעתיים עלתה עלות הבנייה הנמוכה מ־6,400 ל־6,700 שקל למ״ר, אך עלות בניין גבוה ירדה מ־7,700 ל־7,500 שקל למ״ר. עלויות הבנייה הרב-קומתית והתת-קרקעית נותרו ללא שינוי. בסך הכול נרשמה באזור עלייה ממוצעת משוקללת של כ־0.4% בלבד.
קבלנים בקשיים — אתגר נוסף לבטיחות
במהלך התקופה נרשם גם גידול במספר החברות הקבלניות שנקלעו לקשיים ואף חדלו מפעילות. לכך יש השפעה ישירה על זמינות קבלני הביצוע ועל רמות המחירים בשוק, אך גם על יציבות הפרויקטים ועל רמת הניהול באתר.
כאשר קבלן נמצא בלחץ תזרימי, כאשר קבלני משנה מתחלפים, או כאשר פרויקט עובר בין גורמי ביצוע שונים, נוצר סיכון לפגיעה ברציפות הניהולית. במצבים כאלה חשוב במיוחד להבטיח שמערך הבטיחות באתר אינו נפגע: תיקי בטיחות, הדרכות, אישורי ציוד, בדיקות תקופתיות, תיאום עבודות מסוכנות ופיקוח על קבלני משנה חייבים להישמר גם כאשר הפרויקט עובר טלטלה כלכלית או ניהולית.
הפער בין היקף התחלות הבנייה לבין קצב השלמת הפרויקטים בפועל המשיך להתרחב, בין היתר בשל מגבלות כוח האדם ושרשרת האספקה. פיגורים כאלה עלולים להוביל ללחץ להאיץ ביצוע בשלבים מאוחרים יותר — מצב שמוכר בענף כאחד ממוקדי הסיכון המרכזיים לתאונות.
“תחשיבי עבר אינם יכולים עוד לשמש בסיס”
יו״ר לשכת שמאי המקרקעין, נחמה בוגין, ציינה כי עדכון אומדן העלויות בתקופה הנוכחית ממחיש את החשיבות של בחינת כלכליות הפרויקטים באמצעות נתונים עדכניים.
לדבריה, “עלייה של כמה מאות שקלים למ״ר, ובמקרים מסוימים אף יותר מאלף שקל למ״ר, מתורגמת בפרויקט בהיקף משמעותי לעשרות מיליוני שקלים ועשויה להשפיע באופן ישיר על היכולת להוציא אותו לפועל”.
בוגין הוסיפה כי הנתונים מצביעים על התייקרות רוחבית כמעט בכל הארץ, ולכן “תחשיבי עבר אינם יכולים עוד לשמש בסיס מספק לבחינת פרויקטים כיום”.
לדבריה, ועדות התכנון נדרשות לבצע התאמות תוך כדי תנועה, בהתאם לאזור, לסוג הבנייה ולעלויות הביצוע בפועל. “רק עדכון שוטף וגמיש של התחשיבים יאפשר לבחון פרויקטים באופן ריאלי ולמנוע מצב שבו תוכניות מאושרות על הנייר אך אינן כלכליות לביצוע.”
בטיחות צריכה להיכנס לתחשיב — לא להישאר בסוף הרשימה
המסר המרכזי שעולה מהאומדן המעודכן הוא שהענף נמצא בתקופה שבה כל פרויקט חייב להיבחן מחדש — לא רק כלכלית, אלא גם תפעולית ובטיחותית.
כאשר עלויות משתנות, כאשר לוחות הזמנים מתארכים וכאשר כוח האדם המקצועי מצטמצם, יש צורך להכניס את ניהול הסיכונים כבר לשלב התכנון והתקצוב. בטיחות אינה יכולה להיחשב הוצאה נלווית, אלא חלק בלתי נפרד מעלות הביצוע האמיתית.
בפועל, המשמעות היא הקצאת תקציב מספק להדרכות, לפיקוח, לממוני בטיחות, לתכנון עבודות מסוכנות, לציוד מגן, לאמצעי מיגון קולקטיביים, לבדיקות ציוד, לניהול קבלני משנה ולבקרה שוטפת באתר.
העלייה בעלויות הבנייה היא אתגר לענף כולו, אך היא גם הזדמנות לחדד את מה שכבר ברור לכל מי שמנהל אתר בנייה: פרויקט שאינו מתוקצב ומנוהל נכון מבחינת בטיחות עלול לשלם מחיר כבד בהרבה מהתייקרות של כמה מאות שקלים למ״ר.
בענף שבו כל עיכוב, טעות או תאונה עלולים להפוך במהירות לאירוע כלכלי, משפטי ואנושי — מניעת סיכונים היא כבר לא המלצה. היא תנאי להמשך ביצוע אחראי.
