עגורני הצריח הפכו לחלק בלתי נפרד מקו הרקיע בישראל. אלא שבימים של רוחות חזקות, הכלי שמאפשר להרים טונות לגובה רב מתמודד עם כוח נוסף שאי אפשר לראות – ולעיתים קשה לצפות. מה קורה למטען כשהרוח הופכת אותו למפרש, מי מחליט לעצור את העבודה, ולמה אין מספר אחד של מהירות רוח שמתאים לכל עגורן ולכל הנפה?
בכל אתר בנייה לגובה כמעט בלתי אפשרי להתעלם ממנו.
עגורן הצריח מתנשא עשרות מטרים מעל המבנה, מניף ברזל, תבניות, ציוד וחומרי בנייה ולעיתים עובד שעות ארוכות ברציפות.
ביום רגיל הוא נתפס כחלק טבעי מהאתר.
אבל כאשר הרוח מתחזקת – כללי המשחק משתנים.
פרסום:
הרוח משפיעה על העגורן עצמו, על זרועו, על כבלי ההרמה ובעיקר על המטען התלוי ממנו. וככל שהעגורן גבוה יותר והמטען בעל שטח פנים גדול יותר, כך יכולה השפעת הרוח להפוך משמעותית.
השאלה החשובה אינה רק כמה חזקה הרוח על הקרקע.
השאלה היא מה קורה עשרות מטרים מעליה.
למטה כמעט שקט – ולמעלה כבר מסוכן
אחת הטעויות האפשריות באתר בנייה היא להעריך את מצב הרוח לפי מה שמרגישים בגובה הקרקע.
הרוח בגובה העגורן יכולה להיות שונה לחלוטין.
בניינים סמוכים, מבנה האתר, הטופוגרפיה וגובה העגורן משפיעים על זרימת האוויר. בנוסף, משבי רוח קצרים עלולים להיות חזקים משמעותית מהרוח הממוצעת.
עגורנאי היושב בגובה רב יכול לכן להתמודד עם תנאים שונים מאוד מאלה שמרגיש מנהל העבודה למטה.
זו גם הסיבה שמדידת רוח במקום המתאים היא חלק חשוב מהפעלת עגורן.
אין מספר קסם שמתאים לכל העגורנים
לעיתים נשאלת השאלה: באיזו מהירות רוח חייבים להפסיק לעבוד?
התשובה אינה מספר אחד שנכון לכל מצב.
היכולת לעבוד ברוח מושפעת מדגם העגורן, תצורתו, גובהו, אורך הזרוע, סוג המטען, שטח הפנים שלו, הוראות היצרן ותנאי האתר.
העיקרון הבטיחותי ברור: כאשר עוצמת הרוח עלולה לסכן את יציבות העגורן, את המטען או את העובדים – אין להמשיך בעבודה.
במקביל, יש לפעול בהתאם למגבלות ולהוראות שקבע יצרן העגורן.
לכן שלט באתר האומר "מפסיקים לעבוד מעל X קמ״ש" אינו יכול לבוא במקום היכרות עם הוראות ההפעלה של העגורן המסוים.
הבעיה הגדולה יכולה להיות בכלל המטען
לא תמיד המטען הכבד ביותר הוא המטען הבעייתי ביותר ברוח.
לעיתים דווקא מטען קל יחסית בעל שטח פנים גדול יוצר אתגר משמעותי.
לוחות, תבניות גדולות, אלמנטים טרומיים, רשתות, קונסטרוקציות, לוחות חיפוי ואלמנטים רחבים אחרים יכולים להתנהג ברוח כמעט כמו מפרש.
ככל ששטח הפנים גדול יותר, הרוח מפעילה עליו כוח משמעותי יותר.
מטען שהיה יציב לחלוטין בתחילת ההנפה יכול להתחיל להסתובב, להתנדנד או לסטות ממסלולו כאשר מגיע משב רוח.
בגובה של עשרות מטרים גם סטייה שנראית בתחילה קטנה יכולה להפוך למסוכנת.
המטען עלול לפגוע במבנה, בפיגומים, בעגורן אחר או בציוד באתר.
והסכנה אינה מסתיימת בגובה.
גם עובדים הנמצאים באזור ההנפה עלולים להיפגע ממטען שנע באופן בלתי צפוי.
ככל שהמטען רחוק יותר – התמונה משתנה
עגורן צריח אינו מרים אותו משקל בכל נקודה לאורך הזרוע.
ככל שהמטען נמצא רחוק יותר מציר העגורן, משתנים הכוחות הפועלים על המערכת.
כאשר מוסיפים לתמונה גם רוח צדדית ומטען בעל שטח פנים משמעותי, נדרשת זהירות מיוחדת.
לכן אין לבחון הנפה רק לפי משקל המטען.
צריך להתייחס גם לצורתו, לממדיו, לנקודת ההרמה ולתנאי הרוח בזמן הפעולה.
משב רוח הוא לא רוח ממוצעת
גם נתון של מהירות רוח ממוצעת אינו מספר את כל הסיפור.
במהלך יום סוער יכולים להופיע משבים חזקים וקצרים.
מבחינת מטען התלוי בגובה, דווקא אותו משב קצר עלול להיות הרגע שבו המטען מתחיל להסתובב או לסטות.
העגורנאי צריך לכן להסתכל לא רק על מספר שמופיע במד הרוח אלא גם על השינוי בתנאים.
רוח שהולכת ומתחזקת היא אות אזהרה.
אין סיבה לחכות לרגע שבו כבר קשה לשלוט במטען כדי לקבל החלטה להפסיק את ההנפה.
ומה קורה כשמפסיקים לעבוד?
זה אחד החלקים המעניינים והפחות מוכרים לציבור.
עגורן צריח אינו בהכרח אמור להישאר "נעול" באותו כיוון כאשר הוא אינו עובד.
בעגורנים ובתצורות מסוימות, בהתאם להוראות היצרן, נדרש להביא את העגורן למצב המאפשר לזרוע להסתובב עם כיוון הרוח – תופעה המכונה לעיתים weathervaning או מצב סיבוב חופשי.
הרעיון הוא לאפשר לעגורן להתיישר בהתאם לכיוון הרוח במקום שהרוח תפעל בעוצמה על זרוע המקובעת בכיוון מסוים.
אבל זו אינה פעולה שמבצעים לפי כלל כללי.
אופן השבתת העגורן, מיקום העגלה, מצב האונקל, הבלמים ומנגנון הצידוד צריכים להתבצע בדיוק לפי הוראות היצרן של הדגם הספציפי.
בעגורן צריח, גם מה שעושים אחרי שהעגורנאי סיים את המשמרת הוא חלק מבטיחות האתר.
אסור להשאיר מטען באוויר
עגורן שאינו בפעולה אינו מקום לאחסן עליו מטען.
לקראת הפסקת העבודה ובמיוחד כאשר צפויות רוחות חזקות, יש להשלים את פעולת ההנפה ולהשאיר את העגורן בהתאם להוראות הבטיחות והיצרן.
גם אלמנטים המחוברים באופן זמני במבנה עצמו צריכים לקבל תשומת לב.
תבנית, לוח, פיגום, גדר או חומר בנייה שאינם מקובעים היטב עלולים להפוך ברוח חזקה למפגע – גם ללא קשר ישיר לעגורן.
לכן ההיערכות לרוחות באתר בנייה צריכה להתייחס לאתר כולו ולא רק למנוף.
שני עגורנים באותו אתר – סיכון נוסף
בפרויקטים גדולים ניתן לראות לעיתים מספר עגורני צריח הפועלים בסמיכות.
כאן נדרש גם תכנון למניעת התנגשות בין זרועות, כבלי הרמה ומטענים.
כאשר הרוח מתחזקת ומטען מתחיל לסטות או להסתובב, מרווחי הבטיחות הופכים חשובים עוד יותר.
מערכות למניעת התנגשות והגבלת אזורי עבודה יכולות לסייע, אבל גם הטכנולוגיה אינה מחליפה ניהול נכון של הפעילות באתר.
ומה לגבי שלט הפרסום הענק שעל העגורן?
גם מה שמחובר לעגורן עצמו משפיע על עומסי הרוח.
שלט, לוח או אלמנט בעל שטח פנים משמעותי יוצר "מפרש" נוסף שעליו פועלת הרוח.
לכן אין להתייחס לשילוט המותקן על עגורן כאל אלמנט דקורטיבי בלבד.
התקנת שילוט על עגורני צריח צריכה להתבצע בהתאם לדרישות המתאימות ולהוראות היצרן, תוך התחשבות בהשפעתו על העגורן.
לוח פרסום שנראה קטן יחסית מהרחוב יכול להיות בעל שטח פנים משמעותי כאשר הוא מותקן בגובה רב ונחשף לרוח.
תחזית מזג האוויר צריכה להגיע גם לישיבת הבוקר
באתרי בנייה רבים בודקים תוכנית עבודה, כוח אדם, אספקות והנפות המתוכננות לאותו יום.
תחזית הרוחות צריכה להיות חלק מאותה תמונה.
אם צפוי יום של רוחות חזקות, ניתן להיערך מראש:
להקדים הנפות רגישות.
לדחות הרמת אלמנטים בעלי שטח פנים גדול.
לוודא את תקינות אמצעי מדידת הרוח.
לבדוק אלמנטים זמניים באתר.
לתכנן את סדר העבודה מחדש.
ולוודא שכל המעורבים יודעים באילו תנאים מופסקת עבודת העגורן.
ניהול כזה עדיף בהרבה על קבלת החלטות כאשר לוח בטון גדול כבר תלוי עשרות מטרים באוויר.
מי מוסמך להגיד: עוצרים?
באתר חייבת להיות שרשרת אחריות ברורה.
אבל לעגורנאי עצמו יש תפקיד קריטי.
מי שנמצא בתא ומפעיל את העגורן מרגיש ורואה בזמן אמת את תגובת המערכת ואת התנהגות המטען.
אם תנאי הרוח יוצרים מצב שאינו בטוח, אין יעד בלוחות הזמנים המצדיק המשך פעולה מסוכנת.
אותו עיקרון נכון גם למנהל העבודה ולשאר בעלי התפקידים באתר.
החלטה לעצור עגורן בגלל תנאי מזג האוויר אינה תקלה בלוח הזמנים. היא פעולה בטיחותית.
לפני יום של רוחות – מה כדאי לבדוק?
לקראת מזג אוויר סוער כדאי לבצע באתר מספר בדיקות בסיסיות:
- לוודא שמערכת מדידת הרוח בעגורן תקינה.
- לבדוק את הוראות היצרן ביחס לעבודה ברוחות.
- לבחון את ההנפות המתוכננות ואת שטח הפנים של המטענים.
- לבדוק שילוט ואלמנטים אחרים המותקנים על העגורן.
- לוודא שתבניות, גדרות, פיגומים וחומרים באתר מקובעים כנדרש.
- לתאם בין מספר עגורנים הפועלים באותו מתחם.
- לוודא שכל מפעיל יודע כיצד להשאיר את העגורן במצב בטוח בסיום העבודה.
- להגדיר מראש מי עוקב אחר תנאי הרוח ומי מקבל החלטה על עצירת העבודה.
הרוח אינה תקלה – היא תנאי עבודה
עגורני צריח מתוכננים להתמודד עם כוחות גדולים מאוד, ורוח היא חלק מתנאי הסביבה שעבורם הם מתוכננים.
הסיכון מתחיל כאשר מתייחסים לרוח כאל הפרעה שולית שאפשר "למשוך עוד קצת" עד לסיום ההנפה.
באתר בנייה לגובה, התנאים יכולים להשתנות במהירות.
הרוח שאינה מורגשת כמעט ליד שער האתר יכולה להיות חזקה בהרבה בגובה הזרוע.
ומטען שנראה יציב במשקל של מאות קילוגרמים יכול להתנהג אחרת לחלוטין כאשר שטח גדול שלו פוגש משב רוח.
לכן הכלל החשוב ביותר אינו מספר מסוים של קילומטרים לשעה.
הכלל הוא לדעת את מגבלות העגורן, לעקוב אחר תנאי הרוח, להתחשב במטען ולהפסיק בזמן.
כי כשהמטען כבר מתחיל להתנדנד עשרות מטרים מעל האתר – זה מאוחר מדי להתחיל לבדוק מה אומרת התחזית.
