כניסתם המואצת של כלי רכב חשמליים לחניוני מגורים, מגדלי משרדים, מרכזים מסחריים ומבני ציבור משנה גם את תמונת הסיכון באש. האתגר אינו רק הרכב החשמלי עצמו, אלא השילוב בין סוללת ליתיום עתירת אנרגיה, עמדת טעינה, חלל סגור, כלי רכב סמוכים ומערכות פינוי עשן. האם מערכות הבטיחות שתוכננו לפני עידן הרכב החשמלי עדיין מספקות את המענה הנדרש?
הרכב החשמלי כבר הפך לחלק שגרתי מהנוף הישראלי. יחד איתו מתרבות עמדות הטעינה בחניונים של בתים משותפים, מגדלי משרדים, קניונים, בתי מלון, מוסדות ציבור ומפעלים.
אלא שמבחינת בטיחות אש, המעבר לחשמל מביא איתו תרחיש שונה מזה שהכרנו במשך עשרות שנים.
חשוב להדגיש: עצם היותו של רכב חשמלי אינו אומר שהוא בהכרח מועד יותר לשריפה מרכב בעל מנוע בעירה פנימית. השאלה המרכזית היא מה קורה כאשר סוללת ההנעה עצמה מעורבת באירוע אש.
במצב כזה עשויים כוחות הכיבוי ומערכות הבטיחות להתמודד עם אירוע מורכב יותר, ממושך יותר ולעיתים גם עם אפשרות להתלקחות חוזרת.
פרסום:
הסיכון המרכזי: Thermal Runaway
סוללות ההנעה ברכב חשמלי מורכבות מתאים רבים של סוללות ליתיום־יון.
במקרה של כשל פנימי, נזק מכני, התחממות חריגה, תקלה חשמלית או חשיפה לאש חיצונית, עלול להתחיל תהליך המכונה Thermal Runaway – בריחה תרמית.
זהו מצב שבו תא בסוללה מתחמם במהירות, משחרר אנרגיה וחום ועלול לגרום להתחממות של תאים סמוכים. התהליך יכול להתפשט בתוך מארז הסוללה ולייצר אש, גזים ועשן.
האתגר הוא שהסוללה אינה רק חומר שבוער מבחוץ. מקור החום יכול להימצא בתוך מארז הסוללה עצמו, בדרך כלל בחלקו התחתון של הרכב.
לכן כיבוי הלהבות הנראות לעין אינו בהכרח סוף האירוע.
למה חניון תת־קרקעי מסבך את האירוע?
שריפה של רכב בשטח פתוח היא אירוע מסוכן. אותה שריפה בתוך חניון תת־קרקעי משנה משמעותית את תנאי ההתמודדות.
בחניון סגור קיימים כמה גורמים שפועלים במקביל:
הצטברות עשן וגזים – העשן מתקשה להתפזר באופן טבעי ומערכת פינוי העשן הופכת למרכיב קריטי.
קרבה לכלי רכב נוספים – מעבר האש לרכב סמוך עלול להגדיל במהירות את האירוע.
גובה תקרה מוגבל – החום והעשן מצטברים באזור התקרה ועלולים לפגוע במערכות ובאלמנטים של המבנה.
גישה מוגבלת לכוחות הכיבוי – כניסה עם ציוד, פריסת קווי מים והגעה אל הרכב הבוער עשויות להיות מורכבות.
פינוי אנשים – עשן סמיך יכול להתפשט בחניון ואף לחדור לחדרי מדרגות, פירי מעליות ואזורים נוספים אם מערכות ההפרדה ופינוי העשן אינן מתפקדות כראוי.
לכן השאלה אינה רק כיצד מכבים את הרכב, אלא כיצד מונעים מאירוע מקומי להפוך לאירוע מבני.
הספרינקלרים עדיין חשובים
לעיתים נשמעת הטענה כי מערכת ספרינקלרים "אינה יכולה לכבות סוללת ליתיום", ולכן אינה רלוונטית לאירוע של רכב חשמלי.
זו מסקנה שגויה.
גם כאשר מים המגיעים מהתקרה אינם מצליחים להגיע ישירות אל תוך מארז הסוללה, למערכת הכיבוי האוטומטית יש תפקיד משמעותי מאוד.
היא יכולה לצמצם את עוצמת השריפה, לקרר כלי רכב וחומרים סמוכים, לעכב את התפשטות האש ולסייע לשמור את האירוע בגבולות שניתן להתמודד איתם עד להגעת כוחות הכיבוי.
המטרה בחניון אינה רק "לכבות את הסוללה", אלא גם להגן על המבנה, לצמצם התפשטות ולייצר זמן לפינוי ולהתערבות מקצועית.
וגם מערכת פינוי העשן הופכת קריטית
בחניונים רבים קיימות מערכות מפוחים, יניקה או מערכות Jet Fans שנועדו לפינוי עשן וגזים.
בעידן הרכב החשמלי חשיבותן רק גדלה.
אירוע תרמי בסוללת ליתיום עלול לייצר עשן וגזים מסוכנים, ולכן יש חשיבות לתכנון נכון של תנועת האוויר בחניון, לבקרת המפוחים ולתיאום בין מערכת גילוי האש, מערכת פינוי העשן ושאר מערכות החירום.
מערכת שלא תוחזקה במשך שנים, מפוח שאינו פועל או פתח יניקה שנחסם יכולים להתגלות ככשל קריטי דווקא ברגע שבו הם נדרשים ביותר.
ומה קורה בעמדת הטעינה?
התרחבות מערך הטעינה הופכת את תשתית החשמל בחניון למערכת משמעותית בפני עצמה.
עמדת טעינה אינה אמורה להיות "שקע גדול יותר".
מדובר במתקן חשמלי המחייב תכנון, הגנות, הארקה, מפסקי מגן ואמצעי ניתוק מתאימים.
בישראל פורסמו הנחיות ייעודיות להתקנת מערכות טעינה לרכב חשמלי. בין היתר נדרשות הגנות מפני חשמול וזרמי תקלה וכן אפשרות לניתוק הזנת העמדה.
אבל בחניון שבו מותקנות עשרות או מאות עמדות, התכנון צריך להתייחס למערכת כולה ולא לכל עמדה בנפרד בלבד.
במקרה חירום, אנשי התחזוקה וכוחות ההצלה צריכים לדעת:
איפה נמצא לוח החשמל המזין את העמדות?
כיצד מנתקים את מערך הטעינה?
איזה מפסק שייך לאיזו עמדה?
האם קיים שילוט ברור?
והאם המידע נגיש במהירות גם לאדם שאינו מכיר את החניון?
באירוע אש אין זמן להתחיל לחפש תוכניות חשמל.
גילוי מוקדם יכול לעשות את ההבדל
אחד הכיוונים המעניינים בתחום הוא מעבר מגילוי שריפה בלבד לגילוי מוקדם של מצב חריג.
מערכות מצלמות תרמיות, חיישני טמפרטורה, גלאי עשן מתקדמים ומערכות אנליטיקה יכולות במקרים מסוימים לזהות שינוי חריג לפני שהאירוע הופך לשריפה מפותחת.
בחניונים גדולים, בחניוני ציי רכב ובמתחמי טעינה שבהם כלי רכב רבים נטענים במקביל, היכולת לזהות התחממות חריגה עשויה להפוך לשכבת הגנה נוספת.
החיבור למערכת ניהול מבנה – BMS – מאפשר להעביר התראה לחדר בקרה, אנשי ביטחון או אחזקה ולתעד את האירוע בזמן אמת.
ומה לגבי שמיכות כיבוי לרכב?
בשנים האחרונות נכנסו לשוק גם שמיכות כיבוי גדולות המיועדות לכיסוי רכב.
יש להבחין בין בידוד ושליטה באירוע לבין עצירת הבריחה התרמית בתוך הסוללה.
שמיכה יכולה במצבים מסוימים לסייע בצמצום הלהבות ובהגבלת מעבר האש לסביבה, אך אין לראות בה פתרון קסם שמחליף מערכת כיבוי, פינוי עשן או פעולת כבאים.
כל ציוד מסוג זה חייב להשתלב בתוכנית בטיחות כוללת ולהיות מופעל על ידי אנשים שהוכשרו לכך.
גם לאחר שהאש כבתה – האירוע לא בהכרח הסתיים
אחד המאפיינים שדורשים תשומת לב באירועי סוללות הוא האפשרות להתלקחות מחודשת.
גם רכב שכבר אינו מעלה להבות יכול להכיל תאים פגועים וחמים.
לכן הטיפול ברכב לאחר השריפה, הוצאתו מהמבנה, הגרירה והאחסון שלו מחייבים תשומת לב מיוחדת ותיאום עם גורמי החירום.
גם כאן נדרש תכנון מראש: כיצד מוציאים רכב פגוע מחניון בקומה מינוס שתיים או מינוס שלוש? האם רכב גרר יכול בכלל להגיע אליו? היכן ניתן להציב אותו לאחר ההוצאה?
אלה שאלות שקשה מאוד לפתור בפעם הראשונה כאשר החניון כבר מלא עשן.
שבע שאלות שכל מנהל מבנה צריך לשאול
מנהלי מבנים, קניונים, בתי מלון, מגדלי משרדים ובתים משותפים אינם צריכים להפוך למומחי סוללות. הם כן צריכים לוודא שהחניון שלהם מותאם למציאות החדשה.
מומלץ לבדוק:
- האם מערכת גילוי האש בחניון תקינה ונבדקת באופן סדיר?
- האם מערכת הספרינקלרים מספקת כיסוי מלא והאם היא מתוחזקת כנדרש?
- האם מערכת פינוי העשן נבדקה בפועל ולא רק על הנייר?
- האם עמדות הטעינה הותקנו על ידי בעלי מקצוע מוסמכים ובהתאם לדרישות החשמל?
- האם קיימת אפשרות ברורה ומהירה לניתוק מערך הטעינה במקרה חירום?
- האם קיימים שילוט, תוכניות ומידע שיאפשרו לכוחות הכיבוי להבין במהירות את מבנה החניון ומיקום התשתיות?
- האם קיים נוהל מסודר לאירוע שריפה בחניון והאם צוותי הביטחון והאחזקה מכירים אותו?
לא לחכות לאירוע הראשון
החדירה המהירה של כלי רכב חשמליים אינה סיבה להיבהל, אבל היא בהחלט סיבה לבחון מחדש הנחות ישנות בתחום בטיחות האש.
חניון שתוכנן לפני 15 או 20 שנה תוכנן בתקופה שבה כמעט לא היו עמדות טעינה, לא היו בו עשרות כלי רכב המחוברים בו־זמנית לרשת החשמל וההתייחסות לסוללות ליתיום הייתה שונה לחלוטין.
הפתרון אינו איסור גורף על כניסת כלי רכב חשמליים לחניונים.
הפתרון הוא ניהול סיכונים מקצועי: תכנון חשמל נכון, גילוי מוקדם, מערכות כיבוי תקינות, פינוי עשן יעיל, אמצעי ניתוק ברורים, תחזוקה שוטפת ותוכנית חירום המתאימה למבנה.
ככל שמספר כלי הרכב החשמליים ועמדות הטעינה בישראל ימשיך לגדול, הנושא הזה צפוי להפוך מחידוש טכנולוגי לסעיף בסיסי בתכנון ובניהול הבטיחות של כמעט כל חניון גדול.
והשאלה שמנהלי מבנים צריכים לשאול כבר היום אינה האם ייכנס רכב חשמלי לחניון שלהם.
הוא כבר שם. השאלה היא האם מערכות הבטיחות של החניון מוכנות לכך.
