לפי דו”ח של ארגון “קו לעובד”, בשנת 2024 נהרגו בישראל 37 עובדים בענף הבנייה, יותר ממחצית מכלל ההרוגים בתאונות עבודה באותה שנה (69). זאת, למרות ירידה בפעילות הכלכלית, בפרט בתחום הבנייה, מאז תחילת מלחמת “חרבות ברזל”.
“אנשים יוצאים להרוויח את לחמם ומאבדים את חייהם”
ח”כ עאידה תומא סלימאן, מ”מ יו”ר ועדת העבודה והרווחה ויוזמת הדיון, פתחה את הישיבה בדברים אישיים:
פרסום:
“אנחנו שומעים על הרבה תכניות, אבל נדמה שלא אחת הדברים לא מתקדמים בשטח. בינתיים אנשים יוצאים להרוויח את לחמם ומאבדים את חייהם או נפצעים קשות. אני בת של עובד בניין שנפצע בתאונה קשה ונאלץ לחיות 25 שנה במצב בריאותי קשה. אני יודעת איך זה משפיע על משפחה שלמה”.
“מאגר נתונים ממשלתי – לא קיים עדיין”
עו”ד דיאנה בוארון מארגון “קו לעובד” הציגה את נתוני הארגון, שמנהל באופן עצמאי מאגר תאונות עבודה:
“אנחנו מקיימים את המאגר הזה כבר 7 שנים כי המדינה לא עושה זאת. אנחנו רואים חזרה לנתונים שקדמו למלחמה, עם שיעור של 1.5 הרוגים לכל 100,000 עובדים – פי שניים מהממוצע באיחוד האירופי. מדברים כבר שנים על רשות לאומית לבטיחות תעסוקתית ועל מאגר נתונים רשמי – ושום דבר לא קורה בפועל”.
קיצוץ של 40% בתקציב: “אין תקנים, אין רכב, אין שעות נוספות”
סגן ראש מינהל הבטיחות במשרד העבודה, רן כהן, הסביר בדיון כי קיים חוסר חמור בכוח אדם ובמשאבים:
“יש כיום 78-79 פקחים בלבד בכל הארץ. בפועל חסרים עוד לפחות 150. בשנים 2023–2024 קוצץ התקציב שלנו ב-40%, כולל קיצוץ בשעות נוספות ובתקציב לרכבים. ב-2023 פרסמנו 38 משרות פיקוח – וב-2024 רק חמש. יש כיום כ-30 תקנים לא מאוישים שלא ניתן לפרסם בשל בעיות תקציביות. גם כשאנחנו רואים עלייה בצווי בטיחות – זה כמו לרוקן את האוקיינוס בכפית”.
כהן התייחס גם להתקדמות בהקמת רשות לאומית לבטיחות תעסוקתית – פרויקט ממשלתי שנתקע זה שנים:
“אין התנגדות עקרונית בממשלה או באוצר. התהליך בעבודה, ואני מקווה שבמהלך 2026 תהיה בשורה. אבל זה תלוי בגורמים נוספים”.
הפצועים נשכחים: “העלות למערכת – מעל 4 מיליארד שקל בשנה”
רועי ויינשטיין מארגון מפעילי העגורנים התריע על התעלמות מהיקף הפציעות, לא רק ההרוגים:
“הפציעות עולות לביטוח הלאומי יותר מ-4 מיליארד שקלים בשנה. אף אחד לא מדבר על זה. העובד שנמצא באתר לא יעז להפסיק עבודה גם כשהתנאים מסוכנים, כי הוא חושש לאבד את פרנסתו. כל עוד לא נחבר ביטחון תעסוקתי עם בטיחות – המצב לא ישתנה. כולם מחכים ש’מישהו’ יעשה את הצעד הראשון”.
כוח אדם מול 80 אלף אתרים: “אי אפשר לאכוף כך”
אביתר חנן מההסתדרות החדשה סיכם את מצוקת כוח האדם בתחום האכיפה והפיקוח:
“יש בישראל 80,000 אתרים שמחויבים לפיקוח. 78 מפקחים זה אומר מפקח אחד על כל 1,000 אתרים. זה לא ישים, אין יכולת לאכוף כך. עד שלא תהיה הרתעה אמיתית – דברים לא ישתנו. כל עוד אנחנו מדברים על מספרים במקום על שמות של אנשים – נמשיך לראות את ההרוג הבא בכותרת”.
הדיון החוזר ונשנה בתאונות העבודה מעלה שוב את הפער בין ההצהרות לבין המצב בשטח: תקנים לא מאוישים, תקציבים מקוצצים, והיעדר שקיפות או נתונים רשמיים. כל עוד המדינה לא תראה בבטיחות בעבודה יעד לאומי אמיתי – העובדים ימשיכו לשלם את המחיר. בחיים שלהם.
