בכל קיץ חוזרת אותה תמונה: עשן באופק, להבות המתקדמות במהירות, כוחות כיבוי הנאבקים באש ולעיתים גם יישובים הנאלצים להתפנות. למרות ההתקדמות בטכנולוגיות גילוי, מערכות התרעה ואמצעי הכיבוי, במקרים רבים הנזק אינו נגרם רק מעוצמת השריפה אלא גם מטעויות בהיערכות ובתגובה הראשונית.
במיוחד באזורי ממשק יישוב־חורש, מושבים, קיבוצים, יערות ואתרי תשתית, טעויות קטנות עלולות לעלות ביוקר. הנה כמה מהנפוצות שבהן.
טעות 1: "לנו זה לא יקרה"
אחת הטעויות המסוכנות ביותר היא ההנחה שהשריפות מתרחשות רק באזורים מסוימים או ביערות גדולים. בפועל, כל שטח שבו קיימים עשבייה יבשה, צמחייה צפופה, פסולת דליקה או עצים עלול להפוך למוקד התלקחות.
בשנים האחרונות נרשמו שריפות גם בסמוך למפעלים, מושבים, בסיסים, מאגרי מים, תחנות שאיבה ואתרי תשתית.
טעות 2: הזנחת הצמחייה סביב מבנים
עשבים יבשים, שיחים צפופים, ערימות גזם ועצים הצמודים למבנים מהווים "גשר אש" המאפשר ללהבות להגיע במהירות למבנים.
אחד הכלים החשובים ביותר לצמצום הסיכון הוא יצירת אזור חיץ נקי מצמחייה דליקה סביב מבנים, מחסנים ותשתיות קריטיות.
טעות 3: להסתמך רק על כוחות הכיבוי
לוחמי האש עושים עבודה יוצאת דופן, אך בזמן אירוע רחב היקף הם נדרשים לטפל במספר מוקדים במקביל.
ההנחה שכוחות הכיבוי יגיעו מיד לכל נקודה עלולה להיות שגויה. ארגונים ויישובים צריכים לפתח יכולות תגובה ראשוניות משלהם באמצעות ציוד כיבוי, צוותי חירום והכשרת עובדים.
טעות 4: היעדר מקורות מים זמינים
באירועים רבים מתברר שהבעיה אינה כוח אדם אלא זמינות מים.
מאגרי מים, בריכות חירום, ברזי כיבוי תקינים ונקודות מילוי מסודרות עשויים להיות גורם מכריע ביכולת להתמודד עם האש בשלביה הראשונים.
טעות 5: לחשוב שהשריפה תתקדם לאט
שריפת חורש אינה מתנהגת כמו אש רגילה במבנה.
בתנאי רוח חזקה, גלי חום ויובש קיצוני, חזית אש עלולה להתקדם במהירות של מאות מטרים ואף קילומטרים בשעה. גיצים בוערים יכולים לעוף למרחקים גדולים וליצור מוקדי אש חדשים הרחק ממקור השריפה.
טעות 6: התעלמות מהצתות מכוונות
חלק משמעותי מהשריפות בישראל אינן נגרמות כתוצאה מתקלה טכנית או רשלנות, אלא מהצתות מכוונות.
לכן, מערך ההגנה צריך לכלול גם מצלמות, סיורים, אמצעי גילוי מוקדם, תאורה היקפית וניהול אבטחה בשטחים רגישים.
טעות 7: היעדר גילוי מוקדם
ההבדל בין שריפה של כמה מטרים בודדים לבין אירוע ענק הוא לעיתים עניין של דקות.
מערכות מצלמות תרמיות, חיישנים, רחפנים ומערכות בינה מלאכותית מאפשרות כיום לזהות עשן או מוקדי חום בשלבים מוקדמים הרבה יותר מאשר בעבר.
טעות 8: היעדר תוכנית חירום מסודרת
בארגונים רבים קיימים ציוד כיבוי ואמצעים טכנולוגיים, אך איש אינו יודע בדיוק מי אחראי על מה בעת אירוע.
תוכנית חירום צריכה להגדיר:
- שרשרת פיקוד.
- דרכי דיווח.
- תרחישי פינוי.
- אחריות על ציוד החירום.
- דרכי תקשורת חלופיות.
טעות 9: הזנחת רציפות תפקודית
גם אם המבנה עצמו לא נפגע, שריפה עלולה להשבית חשמל, תקשורת, מים, גישה לדרכים ופעילות עסקית.
לכן חשוב לבחון מראש כיצד ימשיך הארגון לתפקד במקרה של שריפה משמעותית באזור.
טעות 10: לחשוב שההיערכות מסתיימת בקניית ציוד
מטפים, מערכות גילוי, מאגרי מים וציוד חירום הם רק חלק מהפתרון.
ללא תחזוקה שוטפת, בדיקות תקופתיות, תרגולים והכשרת עובדים, גם הציוד המתקדם ביותר עלול שלא לספק את המענה הנדרש ברגע האמת.
השורה התחתונה
שריפות חורש הן אירועים דינמיים וקשים לחיזוי. שינויי האקלים, גלי החום הממושכים, הרוחות החזקות והחשש מהצתות מכוונות מחייבים מעבר מתפיסה של תגובה לתפיסה של מוכנות.
ברוב המקרים, הנזק הסופי אינו נקבע רק על ידי עוצמת השריפה, אלא על ידי רמת ההיערכות שהייתה קיימת עוד לפני שהלהבה הראשונה נדלקה. ארגונים, יישובים וחברות תשתית שמשקיעים בגילוי מוקדם, ניהול סיכונים, ציוד מתאים ותכנון מראש מגדילים משמעותית את יכולתם להתמודד עם אירועי האש של השנים הבאות.
