- כל עובד שחלים עליו תקנות בטיחות, צו הרחבה, או הסכם קיבוצי, המחייבים את המעסיק לספק לו בגדי עבודה.
- לגבי עבודות מסוימות נקבעו תקנות בטיחות בעבודה המחייבות את המעסיקים לספק בגדי עבודה מטעמי בטיחות.
עובדים בתעשיית המתכת
- על-פי תקנה 4(4) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים במתכות מסוימות), תשנ"ג-1993, מי שמוגדר בתקנות כעובד במתכת זכאי לבגדי עבודה מתאימים, כולל נעליים וגרביים המיועדים אך ורק לעבודה.
- על-פי תקנה 5(ב) לתקנות אלה, במצבים מסוימים יש לספק לעובדים גם בגדי מגן וכפפות מגן.
עובדי מדינה
- בעלי מקצועות מסוימים ותפקידים מסוימים בשירות המדינה זכאים לקבל בגדי עבודה מהמעסיק.
- בחלק מהמקרים זכאים עובדי מדינה מסוימים לקצובת ביגוד (תשלום שנתי המשולם במסגרת משכורת חודש יולי) לצורך רכישת בגדים במקום הספקת ביגוד בפועל. סכום הקצובה מפורסם באתר החשב הכללי.
- לפרטים על אוכלוסיית הזכאים בקרב עובדי המדינה ראו סעיף 28.4 לתקשי"ר.
עובדי שמירה ואבטחה
- מעסיק של עובדי שמירה ואבטחה חייב לספק על חשבונו בגדי עבודה הכוללים: חולצה, מכנסיים וכיו"ב, לפי צרכי העבודה, מדי שנתיים או כאשר המדים התבלו (לפי המוקדם מביניהם).
- בהתאם לסעיפים 3א ו-3ב' לחוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, על המעסיק להתאים את בגדי העבודה שעליו לספק למאבטח, לתנאי מזג האוויר.
- למעסיק אסור לגבות תשלום כלשהו עבור בגדי העבודה שסיפק לעובד (חולצה, מכנסים, נעלים) ועבור הציוד שהוא מספק לעובד. בנוסף, אסור לו לדרוש מהעובדים להפקיד פיקדון או לנכות סכום כלשהו משכר העובד בגין הציוד או הבגדים.
- בתום תקופת העבודה העובד מחויב להחזיר למעסיק לפחות סט אחד של ביגוד, ועל המעסיק למסור לעובד טופס המאשר את החזרת הביגוד והציוד.
- למרות חובתו של העובד להשיב לפחות סט אחד של ביגוד וציוד, צו ההרחבה משנת 2014 (המחליף את צו ההרחבה משנת 2009), אינו מכיל הוראה המקנה למעסיק זכות לגבות מהעובד תשלום על אי החזרת הביגוד או הציוד.
