בטיחות אש באתרי בנייה: הסיכונים שחייבים להכיר לפני אכלוס הבניין

מערכות הגילוי עדיין אינן פעילות, הספרינקלרים טרם הושלמו, דלתות האש עוד לא הותקנו ובקומות עובדים במקביל רתכים, חשמלאים וקבלני גמר. דווקא בתקופת הבנייה, כאשר מערכות ההגנה הקבועות של הבניין עדיין אינן זמינות במלואן, עלול להיווצר אחד משלבי הסיכון המורכבים ביותר בחיי המבנה.

כאשר מסתכלים על בניין חדש רגע לפני האכלוס, קל לזהות את מערכות הבטיחות שלו: ספרינקלרים, גלאים, ארונות כיבוי, חדרי מדרגות מוגנים, שילוט, תאורת חירום, מערכות שחרור עשן ודלתות אש.

אבל במשך חודשים ולעיתים שנים לפני כן, אותו בניין עצמו הוא אתר בנייה פעיל.

ובתקופה הזו התמונה שונה לחלוטין.

חומרי בנייה ואריזות נמצאים בכל מקום, מערכות חשמל זמניות פרוסות בין הקומות, עבודות ריתוך וחיתוך מתבצעות במקביל לעבודות גמר, פתחים ופירים עדיין אינם סגורים ולעיתים מאות עובדים נמצאים במבנה שמערכות בטיחות האש הקבועות שלו טרם הושלמו.

פרסום:

זהו בדיוק השלב שבו ניהול בטיחות האש חייב להיות חלק מהעבודה היומיומית באתר – ולא משהו שמטפלים בו רק לקראת קבלת טופס האכלוס.

שלב הבנייה יוצר מבנה מסוג אחר

בניין הנמצא בבנייה אינו פשוט "בניין שעוד לא הסתיים".

מבחינת בטיחות מדובר בסביבה שמשתנה כמעט מדי יום.

יום אחד מעבר מסוים פתוח, למחרת מאוחסנים בו חומרי בנייה. גרם מדרגות שהיה נגיש יכול להיחסם זמנית. קומה שהייתה כמעט ריקה מתמלאת בחומרי בידוד, אריזות וציוד.

גם מספר העובדים ומיקומם משתנים לאורך היום.

לכן תוכנית בטיחות שהייתה נכונה לפני חודש אינה בהכרח משקפת את מצב האתר היום.

במקרה של שריפה, לשינויים האלה יכולה להיות משמעות גדולה: היכן נמצא נתיב המילוט? האם הוא פתוח? האם ניתן להגיע לקומה עם ציוד כיבוי? והאם אנשי ההצלה יודעים מה נמצא בכל אזור?

עבודות חמות: ניצוץ קטן, אירוע גדול

אחד הסיכונים המוכרים באתרי בנייה הוא ביצוע "עבודות חמות" – ריתוך, חיתוך, השחזה ופעולות נוספות היוצרות להבה, חום או ניצוצות.

הסכנה אינה תמיד במקום שבו עומד העובד.

ניצוצות וחלקיקים לוהטים יכולים להגיע למרחק, לחדור דרך פתחים או ליפול לקומה נמוכה יותר ולהצית חומר דליק מבלי שהעובד יבחין בכך.

הבעיה הופכת משמעותית במיוחד בשלב עבודות הגמר, כאשר באתר נמצאים במקביל קרטונים, חומרי בידוד, חומרי איטום, מוצרי עץ, צבעים וחומרים נוספים.

לכן עבודה חמה אינה צריכה להיתפס כעוד פעולה שגרתית באתר.

נדרש ניהול מסודר: בחינת סביבת העבודה, הרחקת חומרים דליקים, זמינות של אמצעי כיבוי מתאימים ופיקוח בהתאם לסיכונים הקיימים באתר.

וחשוב לא פחות – לוודא שאין התפתחות של אש סמויה לאחר סיום העבודה.

החשמל הזמני אינו פרט שולי

כמעט כל אתר בנייה תלוי בתשתית חשמל זמנית.

לוחות, כבלים מאריכים, כלי עבודה, תאורה זמנית, מטענים וציוד כבד מופעלים בתנאים קשים בהרבה מאלה של משרד או בית.

כבלים עוברים באזורים שבהם מזיזים ציוד, חומרים וכלים. הם חשופים לפגיעות מכניות, ללחות ולאבק.

חיבור מאולתר או ציוד שניזוק אינם רק סכנת התחשמלות – הם עלולים להפוך גם למקור הצתה.

לכן מצב תשתית החשמל הזמנית צריך להיות חלק מהבקרה השוטפת באתר.

לא מחכים לריח שרוף כדי לגלות שיש בעיה.

אתר בנייה הוא גם מחסן עצום

ככל שהפרויקט מתקדם, כמויות גדולות של חומרים נכנסות לבניין.

לצד בטון, ברזל ובלוקים קיימים באתר גם חומרים בעלי עומס אש משמעותי: אריזות, פלסטיק, עץ, חומרי בידוד, צבעים, דבקים ומוצרים נוספים.

כאשר הם נערמים במסדרונות, בחדרים או ליד נתיבי מעבר, נוצרת בעיה כפולה.

מצד אחד – יותר חומר שיכול להזין שריפה.

מצד שני – פחות מרחב לפינוי ולגישה של צוותי החירום.

פינוי פסולת ואריזות מאתר בנייה אינו רק עניין של סדר וניקיון. הוא חלק מניהול סיכוני האש.

המלכודת האנכית: פירים ופתחים

בבניין שנמצא בבנייה קיימים פעמים רבות פתחים בין הקומות: פירי מעליות, פירים טכניים, מעברי צנרת ופתחים למערכות שעדיין לא נאטמו.

בבניין גמור קיימות מערכות שנועדו להגביל מעבר של אש ועשן בין אזורים וקומות.

בזמן הבנייה חלק מההפרדות האלה עדיין אינן קיימות.

כתוצאה מכך, עשן וחום עלולים לנוע דרך חללים אנכיים ולגרום לכך שאירוע שהתחיל בקומה אחת ישפיע במהירות על קומות אחרות.

זו אחת הסיבות לכך שאי אפשר להסתכל רק על המקום שבו התחילה השריפה.

יש לבחון את המבנה כולו ואת הדרכים האפשריות להתפשטות אש ועשן.

נתיב מילוט שקיים בתוכנית חייב להתקיים גם בשטח

באתר בנייה יש נטייה טבעית לחשוב שכולם מכירים את המקום.

אבל המציאות מורכבת יותר.

בפרויקט גדול פועלים עובדים של קבלנים וקבלני משנה רבים, ולעיתים גם עובדים שנכנסו לאתר רק באותו יום.

בזמן חירום, עשן, רעש, לחץ וחוסר תאורה יכולים לשנות לחלוטין את היכולת להתמצא במבנה.

לכן דרכי המילוט אינן יכולות להיות עניין תיאורטי.

הן צריכות להיות נגישות, נקיות מציוד ומחומרים וברורות ככל האפשר לעובדים.

אסור שמסדרון החירום יהפוך בשעות הצהריים למחסן זמני של לוחות גבס.

ככל שהבניין עולה לגובה – האתגר גדל

שריפה בקומה שנייה של אתר בנייה אינה דומה לשריפה בקומה ה־25.

ככל שהעבודות מתקדמות לגובה, זמן ההגעה אל מוקד האירוע והיכולת להביא מים וציוד אל הקומות הגבוהות הופכים למורכבים יותר.

גם פינוי העובדים עשוי לקחת זמן רב יותר.

לכן בפרויקטים גבוהים נדרשת חשיבה הדרגתית: אילו אמצעי בטיחות חייבים להיות זמינים בכל שלב של התקדמות הבנייה ולא רק כאשר הבניין כמעט מוכן למסירה.

העיקרון פשוט:

מערכות הבטיחות צריכות להתקדם יחד עם הבניין.

אי אפשר להעלות עוד ועוד קומות ולהשאיר את מערך החירום בקומת הקרקע.

ומה קורה כשהאתר נסגר בלילה?

בשעות היום נמצאים באתר מנהלי עבודה, צוותים וקבלנים.

בלילה התמונה משתנה.

אתר בנייה כמעט ריק מאדם עדיין יכול להכיל מערכות חשמל פעילות, מטענים, ציוד, חומרים ומקורות סיכון נוספים.

אירוע שמתגלה בתוך דקה בשעות העבודה עלול להתפתח במשך זמן משמעותי כאשר האתר סגור.

כאן נכנסים לתמונה אמצעי גילוי, מצלמות, מערכות התרעה, אבטחה וסיורים – בהתאם לסוג ולגודל הפרויקט.

בפרויקטים גדולים כדאי לבחון לא רק כיצד מונעים חדירה וגניבה, אלא גם כיצד מזהים אירוע אש לאחר שעות העבודה.

מצלמה באתר אינה חייבת להיות רק אמצעי אבטחה.

במערכות מתקדמות היא יכולה להיות חלק ממערך רחב יותר של ניטור והתרעה.

גם סוללות נכנסות לאתר הבנייה

המהפכה החשמלית אינה מתרחשת רק בכבישים.

יותר ויותר כלי עבודה באתרי בנייה מופעלים באמצעות סוללות נטענות: מברגות, מסורים, כלי מדידה וציוד מקצועי נוסף.

בפרויקטים גדולים עשויים להימצא מספר רב של סוללות ומטענים במקום אחד.

לכן גם אזורי טעינה ואחסון סוללות צריכים לקבל תשומת לב.

סוללה שניזוקה, התחממה או אינה תקינה אינה עוד כלי עבודה רגיל ויש לטפל בה בהתאם לנהלי הבטיחות המתאימים.

חמש דקות בתחילת היום יכולות למנוע אירוע

ניהול אש באתר אינו חייב להתחיל במערכת טכנולוגית מורכבת.

בדיקה קצרה ומסודרת יכולה לזהות לא מעט סיכונים:

האם נתיבי המילוט פתוחים?

האם הצטברה פסולת דליקה?

האם מתוכננות היום עבודות חמות?

האם אמצעי הכיבוי נמצאים במקומם ונגישים?

האם כבלי חשמל או ציוד זמני נפגעו?

האם קיימים פתחים חדשים בין קומות?

האם חל שינוי באתר שמחייב עדכון של נוהל החירום?

הנקודה החשובה היא להפוך את הבדיקה להרגל ולא לפעולה שמתבצעת רק לפני ביקורת.

במקרה חירום – מי מנהל את האירוע?

באתר שבו פועלים עשרות קבלני משנה, אסור להגיע לרגע האמת ולשאול מי אחראי.

צריך להיות ברור מראש:

מי מזעיק את כוחות החירום?

מי מפנה את העובדים?

מי בודק שהקומות התרוקנו?

מי פוגש את צוותי הכיבוי בכניסה?

מי יכול למסור מידע על חומרים, מערכות וציוד הנמצאים באתר?

ואיפה נמצאות התוכניות העדכניות?

באירוע אמיתי, מידע מדויק בדקות הראשונות יכול להיות קריטי.

בטיחות אש אינה מתחילה בטופס האכלוס

קל להשקיע במערכת גילוי אש מתקדמת, בדלתות אש ובספרינקלרים לקראת מסירת הבניין.

אבל הבניין עבר דרך ארוכה עד שהמערכות האלה נכנסו לפעולה.

במהלך התקופה הזו הוא היה עמוס בעובדים, ציוד, חומרי בנייה ותשתיות זמניות – ולעיתים דווקא אז רמת החשיפה לסיכון הייתה גבוהה.

לכן תפיסת הבטיחות הנכונה אינה מחכה לסיום הפרויקט.

היא צריכה להשתנות יחד עם המבנה, קומה אחר קומה ושלב אחר שלב.

כי בניין יכול להיות רחוק חודשים מאכלוס – אבל שריפה אינה מחכה שהפרויקט יסתיים.