המחלוקת המקצועית שהתעוררה לאחרונה סביב החובה להקמת גרם מדרגות שני במבני מגורים גבוהים, מספקת הצצה מרתקת ומדאיגה לאופן שבו נקבעת רגולציית הבטיחות בישראל. מה שהחל כוויכוח הנדסי-בטיחותי לגיטימי על ניהול סיכונים, הפך במהרה למאבק פומבי חריף בין זרועות הממשלה ולמבוי סתום רגולטורי ופוליטי.
רקע: רף ה-29 מטרים והשפעתו על השוק
במשך שנים ארוכות, קו הגבול הרגולטורי לבניינים גבוהים בישראל נקבע על 29 מטרים (כ-10 קומות). החל מגובה זה, חלות על המבנה דרישות בטיחות אש מחמירות ומורכבות במיוחד, הכוללות:
התקנת מערכות מתקדמות (גלאי עשן, ספרינקלרים, מערכות בקרת ושחרור עשן).
תוספות מבניות קשיחות כגון מעלית כבאים, דלתות אש, רחבת היערכות, ולא פחות משני חדרי מדרגות נפרדים.
על פי נתוני מטה התכנון הלאומי, הדרישה הספציפית לגרם מדרגות שני כמעט מכפילה את שטחי הבנייה שאינם למגורים בתוך הקומה (מכ-40 מ"ר לכ-76 מ"ר). תוספת זו מעמיסה עלויות תכנון וביצוע של עשרות אלפי שקלים לכל דירה, ופוגעת אנושות בכדאיות הכלכלית של פרויקטים של התחדשות עירונית (פינוי-בינוי ותמ"א 38) – בייחוד בערי הפריפריה שבהן ערכי הקרקע נמוכים.
עמדת מינהל התכנון: חידוש המבנים כמציל חיים
במינהל התכנון טוענים כי הרגולציה הנוקשה משיגה תוצאה הפוכה מזו שהתכוונה לה. לגישתם, עיקר השריפות עם נפגעים מתרחשות דווקא במבני רכבת ישנים ובלתי ממוגנים בפריפריה. התקיעה הכלכלית של פרויקטי התחדשות עירונית בשל עלויות הבטיחות מותירה אלפי דיירים חשופים לסכנות קריסה, רעידות אדמה, פגיעות טילים ושריפות במבנים ישנים.
סקירה מקצועית שהוזמנה מחברת "עילית בטיחות אש" (בראשות נציב הכבאות לשעבר דדי שמחי) קבעה כי חובת גרם מדרגות שני מספקת את התשואה הבטיחותית הנמוכה ביותר ביחס לעלותה הגבוהה ולשטח שהיא גוזלת. לאור זאת, המליצה החברה להעלות את רף החובה ל-42 מטרים (כ-14 קומות).
התומכים בשינוי מצביעים על מספר נימוקים מקצועיים:
אמצעים מפצים: בניגוד למדינות כמו ארה"ב או חלק ממדינות אירופה, בישראל קיימת חובה להתקין שלל אמצעי מיגון משלימים (מערכות שחרור עשן, מעליות כבאים, גלגלונים ודלתות אש) המפחיתים את הצורך בגרם מדרגות נוסף בקומות הביניים (10–13).
ציוד כיבוי מקומי: מערך הכבאות בישראל מצויד כיום ברכבי הרמה וסולמות המגיעים לגובה של עד 42 מטרים, בשונה ממדינות רבות בחו"ל שבהן הסולמות הנפוצים קצרים משמעותית.
לאור נתונים אלו, מועצת התכנון הארצית אישרה את ההמלצה להעלות את חובת גרם המדרגות השני לקומה ה-14.
עמדת רשות כבאות והצלה: "הימור מסוכן"
מנגד, רשות כבאות והצלה, בהובלת הנציב רב-טפסר אייל כספי, יצאה למאבק קשיח נגד המהלך. במכתב רשמי לוועדה הוגדרה היוזמה כ"הימור מסוכן ומיותר על חיי אדם". ברשות מדגישים כי קיומו של נתיב מילוט חלופי ושני הוא לעיתים קרובות ההבדל הבלעדי בין חיים למוות במקרה שבו חלל המדרגות המרכזי מתמלא בעשן רעיל והופך למלכודת.
בנוסף, הועלו טענות מצד מתנגדי הרפורמה לגבי מתודולוגיית הדוח של חברת "עילית בטיחות אש", תוך טענות כי נעזרו בכלי בינה מלאכותית (AI) בניסוחו וכי נפלו בו שגיאות מהותיות (טענות שנדחו על ידי החברה, שהדגישה כי כלי ה-AI שימשו לתרגום ולניסוח בלבד).
הכשל המערכתי: היעדר נתונים ומבוי סתום פוליטי
מעבר לוויכוח ההנדסי הלגיטימי, המקרה חושף שלושה כשלים מבניים חמורים בניהול הבטיחות והרגולציה בישראל:
היעדר בסיס נתונים רשמי (Evidence-Based Regulation): במהלך העימות המקצועי התברר כי רשות הכבאות אינה אוספת או מחזיקה בנתונים פלחים ומדויקים לגבי נחיצותו של גרם מדרגות שני או נתוני נפגעים ספציפיים משריפות במבנים גבוהים בישראל, והנתונים הקיימים במשרד הבריאות מקטלגים סיבות מוות רפואיות בלבד ולא נסיבות תאונתיות מפורטות.
ראייה צרה של סמכויות: כל גוף רגולטורי מתבצר בעמדתו ומגן על "דל"ת אמותיו" – רשות הכבאות מתמקדת אך ורק באפס סיכון משריפה, בעוד מטה התכנון בוחן את סיכוני קריסת המבנים הישנים, מבלי שישנו גורם מתכלל הבוחן את שקלול הסיכונים הכולל לטובת הציבור.
שיתוק שלטוני: למרות החלטת מועצת התכנון הארצית, המהלך תקוע חודשים ארוכים בשל היעדרו של שר פנים קבוע במשרה מלאה ובעיות משפטיות ופוליטיות המונעות את חתימת ההחלטה.
סיכום
המחלוקת סביב גרם המדרגות השני בבניינים גבוהים מדגישה את הצורך הקריטי ברפורמה מקיפה באופן שבו מדינת ישראל מקבלת החלטות בטיחותיות. בטיחות אש אינה יכולה להיקבע על בסיס תחושות או קמפיינים תקשורתיים, אלא חייבת להישען על איסוף נתונים אקטואריים מדויקים, הנדסת בטיחות מתקדמת, וניהול סיכונים הוליסטי הלוקח בחשבון את מכלול האיומים על חיי אדם.
